פסק-דין בתיק עת"מ 7246-01-11

בפני עתירה  שעיקרה רצונו של העותר לקבל היתר בניה, בדיעבד,  לשתי פרגולות מבטון שבנה ללא היתר החורגות לקו בנין קדמי. המשיבה 1 (להלן " ועדת הערר") דחתה, ביום 23/11/10, באופן  חלקי, את הערר  שהגיש העותר (ערר 034/07) וקבעה כי לא ניתן להכשיר את הפרגולות הבנויות מצד דרום בקומת הקרקע ובקומה ב'. בנוסף, מבקש העותר להורות לועדת הערר ולמשיבה 2 (להלן " הועדה המקומית") להודיע שכל ההיתרים שניתנו על ידי הועדה המקומית לבנית פרגולות מבטון הם חוקיים. עוד מבקש העותר, להורות למשיבה 3 (להלן " עירית נתניה") לבטל את כתב האישום שהוגש נגדו.

הרקע העובדתי וההליכים המשפטיים

1.         העותר, מר מאיר ורדי, הינו בעלים של נכס מקרקעין ברחוב הקונגרס הציוני 6 בנתניה הידוע כחלקה 810 בגוש 8247 (להלן "הנכס" או " המקרקעין").

2.         ביום 3/1/06 ניתן לעותר היתר לבנית מבנה במקרקעין הכולל קומת מרתף, קומת ביניים וקומת גג הכוללת 3 יחידות דיור.

בחודש מרץ 2006 הגיש העותר בקשה לשינויים בתכנית ההיתר, וביקש את ההקלות הבאות: תוספת של 11% בנייה, חריגות מקווי הבנין, אישור לבליטת מרפסת לא מקורה ופרגולה מקו בניין קדמי.  התנגדות שהוגשה לועדה המקומית  התקבלה בחלקה.

העותר ערר על ההחלטה בפני ועדת הערר  אשר קבעה כי העותר יגיש בקשה חדשה והועדה המקומית תגיש את התייחסותה לבקשה החדשה. העותר הגיש בקשה חדשה, ולאחר דיון בהתנגדות שהוגשה לבקשה החדשה אישרה הועדה המקומית  את הבקשה החדשה במספר תנאים וביניהם - הריסה חלקית של תקרת מרתף החניה, בין קו הבנין לבין קו המגרש המזרחי; שינוי חומר הבניה של הפרגולות מבטון לחומר קל.

העותר הגיש ערר נוסף  וועדת הערר דחתה את הערר ואישרה את החלטת הועדה המקומית.

3.         בעקבות דחית הערר הגיש העותר עתירה מנהלית (עת"מ 11581/09 ולהלן " העתירה הראשונה"). במהלך הדיון בעתירה הראשונה, ולבקשת בית המשפט הבהירה הועדה המקומית כי התנאי להריסת חלק מתקרת המרתף אינו מבוסס על הוראות החוק או הוראות תכנית. בעקבות הבהרה זו, הודיעה ועדת הערר לבית המשפט כי היא מסכימה שתנאי זה יבוטל  ובענין החלפת חומר הבניה של הפרגולות יחזור הענין לדיון נוסף בועדת  הערר על מנת שזו תבחן את חוקיות החומר ממנו נבנו הפרגולות.

בית המשפט (כב' השופטת רובינשטיין) קבע, לאור  הודעת ועדת הערר, כי הסעד ככל שהוא נוגע לתקרת המרתף  מוצה. בענין הפרגולות קבע בית המשפט כי " מאחר שלעותר טענות בדבר חוקיות הקמתן של פרגולות מבטון לאור התכניות החלות, וטענות בדבר הפלייתו, הרי שמוסד התכנון, דהיינו ועדת הערר הינו הגוף המתאים  לבחינת טענות אלו" ועל כן הורה בית המשפט שועדת הערר תערוך דיון נוסף  בתוך 30 יום.

4.         הדיון חזר לועדת הערר ונסב על 6 פרגולות:

            קומת הקרקע:פרגולה מזרחית בשטח של 17.13 מ"ר הסוטה מקוי בנין.

                                    פרגולה צפונית בשטח של 13.8 מ"ר הסוטה מקוי בנין.

                                    פרגולה דרומית בשטח של 5.10 מ"ר הסוטה מקוי בנין.

            קומה א':        פרגולה צפונית בשטח של 6.15 מ"ר הסוטה מקוי בנין.

            קומה ב':        פרגולה צפונית בשטח של 12.74 מ"ר הסוטה מקוי בנין.

פרגולה דרומית בצורת קשת בהיקף של 16.8 מ"ר הסוטה מקוי בנין.

בדיון, בפני ועדת הערר, טען העותר להפליה בינו לבין בעלי מקרקעין אחרים, ואף צרף דוגמאות לפרגולות שנבנו מבטון ואושרו על ידי הועדה המקומית, כאשר חלקן אף חרגו מקווי הבנין. לטעמו של העותר, דוגמאות אלה מבססות את טענתו בדבר אפליה הננקטת כלפיו (ראה נספח י"ד לעתירה).

            הועדה המקומית,  אישרה כי  בעבר התירה בניית פרגולות מבטון, גם בסטיה מקו בנין, אך היתרים אלה נתנו, לטענתה, בטעות ומזה כשלוש וחצי שנים היא אינה מתירה בניית פרגולות מבטון משום שהן בניגוד לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות) תש"ל - 1970 (להלן " תקנות בקשה להיתר"). לדידה של הועדה המקומית העובדה שבעבר אושרו, בטעות, פרגולות מבטון, אין בה כדי להכשיר את בקשתו של העותר להעניק אף לו היתר לבנית פרגולה מבטון המנוגדת להוראות החוק.  בהתייחס באופן פרטני להיתרים אליהם הפנה העותר בתגובתו, ואשר ניתנו על ידה, הסבירה הועדה המקומית את נסיבות הוצאתם של היתרים אלה (ראה נספח טז לעתירה). 

5.         ועדת הערר קיבלה את מרבית טענות העותר בערר וסברה כי ארבע מתוך שש הפרגולות ברות הכשרה.  לגבי שתי הפרגולות הנותרות, הדרומיות בקומת הקרקע ובקומה ב' החורגות מקווי הבנין הקדמי, הפרגולות נשוא העתירה שבפני, סברה ועדת הערר כי אינן ברות הכשרה, כל עוד הן עשויות מבטון.